מאת אריה דיין, פורסם ב"הארץ"
חוברת צנומה בכריכה ורודה, שחולקה ביום חמישי בשבוע שעבר למשתתפי אסיפת הבחירות של תנועת בל"ד ביפו, הפתיעה לא מעטים מבאי האסיפה. תחת הכותרת "ח"כ עזמי בשארה וסיעת בל"ד - חקיקה בכנסת החמש עשרה", היא פירטה לא פחות מ-100 הצעות חוק שבשארה, נציגה היחיד של בל"ד בכנסת היוצאת, היה שותף להגשתן. 15 מהן, כך כתוב בחוברת, הוגשו ביוזמתו הישירה; שתיים מהן (אחת המבטיחה ייצוג הולם בשירות המדינה לאוכלוסייה הערבית ואחרת המבטיחה לה ייצוג כזה בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות) אושרו ונכנסו לספר החוקים.
החוברת מפתיעה משום שהעובדות הכלולות בה מציירות את פעילותו של יו"ר בל"ד באופן המנוגד לדימוי הציבורי שלו. רוב הציבור היהודי, וגם חלק לא קטן מהציבור הערבי, מזהים אותו בעיקר עם מסעותיו לסוריה ועם ההופעות התכופות והרהוטות שלו בתקשורת הבינלאומית. המדפדף בחוברת מגלה שבשארה הוא גם פרלמנטר שקדן, ושבניגוד לטענות יריביו (יהודים וערבים כאחד), הרבה לעסוק בסוגיות הקשורות לחיי היום יום של בוחריו.
בדצמבר 1999, למשל, הוא הציע תיקון לחוק הקאדים, שיעביר סמכויות המצויות בידי משרד הדתות לידי משרד המשפטים. ביולי של אותה שנה העלה הצעת חוק שביקשה לחייב את הרשות שנייה להפיק חמישית מהפקותיה המקוריות בערבית, ובאוקטובר הגיש את "הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם".
חלק לא קטן מהצעות החוק שהגיש באו לשרת את האוכלוסייה כולה. בנובמבר 1999 היה שותף להצעת חוק בעניין הקמת מעונות לנשים מוכות, בינואר 2000 הגיש הצעה שדרשה לקבע את השתתפות המדינה במימון הספריות הציבוריות, וביוני של אותה שנה הציע חוק שכותרתו "הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס על רכב להסעת נכים)".
גם האירוע שבו הופצה החוברת היה מפתיע למדי למפלגה המגדירה עצמה מפלגה ערבית לאומית: אסיפת בחירות שהתנהלה בעברית וכוונה בעיקרה למצביעים יהודים ושארבעה מששת הדוברים בה היו יהודים. זו היתה אמנם האסיפה היחידה שבל"ד אירגנה בשביל מצביעים יהודים, אך מאמציה לגייס את קולותיהם לא הסתכמו בכך. בשבועיים האחרונים פירסמה בל"ד כמה מודעות בחירות ב"הארץ", ושלושה מבין שמונת התשדירים ששידרה בטלוויזיה היו בעברית.
ד"ר ג'מאל זחאלקה, מספר שתיים ברשימת בל"ד, שנשא את הנאום המרכזי באסיפה ביום חמישי, הופיע שלושה ימים קודם לכן באירוע בחירות שאורגן על ידי גוש שלום והתקיים בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב. האולם היה מלא במאות אנשי שמאל יהודים, שזחאלקה התחרה על אהדתם מול נציגיהן של מרצ, חד"ש ומפלגת העבודה.
התחרות הקשה בין בל"ד לחד"ש, המתנהלת בעיקר ברחוב הערבי, גולשת גם לקצה השמאלי של הרחוב היהודי, הרחק מהתעניינות רוב הציבור. כאן מתנהל מאבק בין תומכיה היהודים המעטים של בל"ד לבין תומכי חד"ש, הרבים הרבה יותר והמאורגנים יותר. יעל לרר וד"ר אמנון רז-קרקוצקין, שני תומכים יהודים בולטים של בל"ד, סרקו ביום שישי בעיניים כלות את מודעת התמיכה בחד"ש שפורסמה ב"הארץ", שכללה עשרות חתימות של אנשי רוח יהודים. "כמה מהחתומים על המודעה", סיפרה לרר באותו יום, "כבר התקשרו אלי כדי לומר לי שחתמו רק אחרי שפעילי חד"ש הפעילו עליהם לחצים כבדים".
בחד"ש דוחים בבוז את הטענה הזאת ואומרים שבל"ד אינה מסוגלת לגייס תומכים יהודים רבים משום שהיא "מפלגה לאומנית ערבית" השוללת שיתוף פעולה יהודי-ערבי וכלל אינה פונה לציבור היהודי. חלק מפעילי חד"ש גם טוענים שבל"ד היא "ימין חברתי", ומאשימים אותה ב"תמיכה בשלטון הרודני בסוריה". זחאלקה אומר בתגובה כי "לא בל"ד ולא עזמי בשארה מעולם לא השמיעו שום אמירה שהיתה בה תמיכה בשלטון הסורי. אף אחד לא יצליח למצוא התבטאות אחת כזאת". הוא מוסיף: "אנחנו שמאל חברתי. סיעת בל"ד בכנסת תמכה בכל הצעת חוק בעלת גוון שמאלי שהועלתה בקדנציה האחרונה.
התנשאות תרבותית
הרצון לפנות לקהל יהודי היה קיים בבל"ד מאז ומתמיד, אמר זחאלקה בשיחה עם "הארץ" בסוף השבוע, ועכשיו הוא מתחזק "בגלל האווירה העכורה השוררת בארץ, בגלל הניסיון לפסול אותנו, ובגלל החקיקה האנטי ערבית". בל"ד, לדבריו, היא מפלגה ערבית שאינה מסתתרת מאחורי סיסמאות מזויפות בדבר מפלגה יהודית-ערבית, וכנגד זאת מציעה לציבור היהודי "חזון משותף, שמבוסס גם על שלום וגם על צדק ודמוקרטיה לכולם. אנחנו משוכנעים שמתן זכויות מלאות למיעוט הערבי בישראל הוא לא רק אינטרס ערבי, אלא גם אינטרס של היהודים בישראל. לא יהיה דו קיום אמיתי אם לא יהיה שוויון מלא לערבים, ואם הצד היהודי לא יכיר בזכותם של הערבים בישראל לבנות את זהותם הלאומית".
זחאלקה סבור שרעיון הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה, רעיון שמפלגתו החדירה לשיח הפוליטי הישראלי, הוא לא רק "הדרך הנכונה להבטיח זכויות מלאות למיעוט הערבי בישראל ולהביא לדמוקרטיזציה אמיתית של ישראל", אלא גם "הדרך היחידה לפתור כמה מהבעיות שבין חילונים ודתיים בחברה היהודית". לנו, בבל"ד, יש ביקורת קשה על החילוניות של השמאל הישראלי, אומר זחאלקה. "במדינה שמגדירה את עצמה כמדינה יהודית אין אפשרות להפריד את הדת מהמדינה. התנאי המינימלי לקיומה של חילוניות הוא כינונה של מדינה ששומרת על נייטרליות בין הדתות, העדות והלאומים שבתוכה".
ד"ר רז-קרקוצקין, מרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן-גוריון, מסכים עמו ואף מרחיק לכת ממנו. בזכות היותה מפלגה לאומית ערבית המבקשת לקיים דיאלוג עם יהודים, הוא מסביר, "בל"ד מאתגרת את אנשי השמאל הישראלי" ודוחפת אותו לנסח תכנים חדשים לזהות היהודית שלו. רז-קרקוצקין סבור שהתהליך הוא לא רק חיובי, אלא גם חיוני. לדעתו יש צורך דחוף ב"הגדרה מחודשת של הקולקטיוויות היהודית בארץ שלא תהיה מבוססת על שלילת קיומו של הקולקטיב הערבי".
אנשי שמאל יהודים הפוסלים את בל"ד בשל היותה מפלגה לאומית ערבית מפגינים, לדעתו, "התנשאות תרבותית. מי ששולל מהערבים את הזכות ללאומיות", הוא פוסק, "כאילו תובע מהערבים לנתק את עצמם מהבסיס התרבותי שלהם ומהזיכרון ההיסטורי שלהם, שהוא גם הבסיס לתביעת זכויותיהם. כשהוא שולל את זכות הערבים בישראל להתארגנות לאומית, השמאל היהודי משמיט למעשה את הבסיס מתחת למאבק הפוליטי של הערבים. במקומו הוא מנסה למכור להם אשליה מתנשאת, בדמות על-לאומיות שבכלל לא קיימת. כל הדיבורים של השמאל היהודי על הצורך במפלגות יהודיות-ערביות או ערביות-יהודיות הם זיוף אחד גדול. עובדה שבאוקטובר 2000, כאשר הערבים הותקפו על ידי המשטרה, אף יהודי לא עמד אתם. אני, מצדי, לא צריך יהודי במקום הרביעי ברשימה כדי להיות מיוצג בכנסת. עזמי בשארה וג'מאל זחאלקה מייצגים אותי מצוין".
"בל"ד היא מפלגה ערבית, אבל המסרים שלה, ובמיוחד המסר בדבר מדינת כל אזרחיה, הם מסרים דמוקרטיים שמייצגים גם אותי, כאזרחית יהודייה", מוסיפה יעל לרר, שעד לפני שנתיים היתה הדוברת והעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ בשארה והיום עומדת בראש הוצאת הספרים אנדלוס, המפרסמת ספרות ערבית בתרגום לעברית. "מבחינה היסטורית, בל"ד היא ההמשך של ארגון ערבי-יהודי בשם 'ברית שוויון', שעזמי בשארה הקים בתחילת שנות התשעים. בברית שוויון היו כמה מאות חברים. רק מאה מביניהם היו יהודים, אבל היהודים תמיד היו הדומיננטיים. בגללם, למשל, כל הישיבות היו תמיד בעברית. זה כמו להכניס גברים לארגון פמיניסטי, הם תמיד ישתלטו על הדיון".
החברים של בשארה
את התומכים היהודים המוצהרים של בל"ד אפשר אמנם לספור על אצבעות שתי ידיים, אך באסיפה שהתקיימה ביום חמישי ביפו השתתפו לא פחות מ-200 אנשים, רובם המכריע יהודים, רובם מעל גיל 40, רובם משתייכים לשמאל הרדיקלי. מהאהדה שגילו כלפי הנואמים היה אפשר להתרשם שהם לא שוללים הצבעה לבל"ד. רובם גם בלתי מזוהים מבחינה מפלגתית ואנטי ציונים על פי השקפותיהם. חלקם הגדול אנטי קומוניסטים. במערכות הבחירות האחרונות הם נאלצו להצביע, ללא התלהבות יתרה, בעד חד"ש הקומוניסטית. ייתכן שכמה מהם הגיעו גם מסיבות נוסטלגיות: את פעילותם בשמאל הם החלו בזמן לימודיהם בירושלים בשנות השבעים, ועזמי בשארה וג'מאל זחאלקה, ראשי ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית באותם ימים, היו שותפיהם להקמתה של קמפו"ס, תנועת סטודנטים ערבית-יהודית.
חלק מהנוכחים ביפו, כמו חיים הנגבי שהיה גם בין הנואמים, הם מוותיקי "מצפן". אחדים מהם טרחו אפילו להזכיר את העובדה שאת העמדות של בל"ד הם כבר השמיעו לפני שלושים וארבעים שנה. "באתי לכאן הערב כדי לרכוש מניה שתבטיח את מקומי במזרח הערבי הגדול", אמר הנגבי לראשי בל"ד, אחרי שהדגיש שהערבים הם הרוב באזור הזה ואנחנו, היהודים, מיעוט. "אתם, הפלשתינאים, נטויים כאן לתמיד", המשיך. "אפילו אם תתרחש נכבה חדשה, לא יימצא איש שבכוחו לעקור אתכם מכאן". גם אני רוצה להיות מקומי כמוכם, סיים הנגבי את דבריו, לא לפני שקרא לבל"ד "שלא לזנוח את האופציה של שיתוף פעולה ערבי-יהודי למען כינונה של מדינה דמוקרטית משותפת".
משתתפים אחרים באסיפה, כמו דוד בן-שטרית, במאי הסרט "רוח קדים", וד"ר סמי שלום שטרית, הם אנשים בעלי תודעה מזרחית רדיקלית שאינם מצליחים למצוא את מקומם בקשת הדמוקרטית המזרחית, שבעמדותיה כיום מבחינה בין קיפוח המזרחים לאפליית הפלשתינאים. "אני מצביע בל"ד כישראלי, כמזרחי וכיהודי", אמר שטרית לבאי האסיפה. "משטר פשיסטי הולך ומשתלט על ישראל. כשאני רואה את תמונתו של האיש הגדול, זה שכולם מצביעים עבורו בלי שום הנמקה אידיאולוגית, וכשאני רואה איך לאיש הגדול הזה יש יועץ משפטי לממשלה שמשרת אותו בכל דבר, אני רואה חושך מוחלט. במצב הזה אני בוחר להצביע עבור המפלגה הרחוקה ביותר מהחושך הזה".
כמזרחי הוא יצביע בל"ד, כי "אין היום בישראל שום תנועה מזרחית או חברתית אחרת שנאבקת מול המשך ביצוע הפרויקט הציוני הזה, החותר למחיקתה המוחלטת של המזרחיות מנוף הארץ". לקראת סוף דבריו, כאשר ביקש לנמק מדוע החליט "כיהודי" להצביע למפלגה ערבית, אמר ד"ר שטרית את המשפט המצמרר הבא: "אילו הייתי גרמני נוצרי ב-1933, לא הייתי מסתפק בהצבעה עבור הקומוניסטים. הייתי מחפש בנרות מפלגה יהודית כדי להצביע עבורה".
חוברת צנומה בכריכה ורודה, שחולקה ביום חמישי בשבוע שעבר למשתתפי אסיפת הבחירות של תנועת בל"ד ביפו, הפתיעה לא מעטים מבאי האסיפה. תחת הכותרת "ח"כ עזמי בשארה וסיעת בל"ד - חקיקה בכנסת החמש עשרה", היא פירטה לא פחות מ-100 הצעות חוק שבשארה, נציגה היחיד של בל"ד בכנסת היוצאת, היה שותף להגשתן. 15 מהן, כך כתוב בחוברת, הוגשו ביוזמתו הישירה; שתיים מהן (אחת המבטיחה ייצוג הולם בשירות המדינה לאוכלוסייה הערבית ואחרת המבטיחה לה ייצוג כזה בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות) אושרו ונכנסו לספר החוקים.
החוברת מפתיעה משום שהעובדות הכלולות בה מציירות את פעילותו של יו"ר בל"ד באופן המנוגד לדימוי הציבורי שלו. רוב הציבור היהודי, וגם חלק לא קטן מהציבור הערבי, מזהים אותו בעיקר עם מסעותיו לסוריה ועם ההופעות התכופות והרהוטות שלו בתקשורת הבינלאומית. המדפדף בחוברת מגלה שבשארה הוא גם פרלמנטר שקדן, ושבניגוד לטענות יריביו (יהודים וערבים כאחד), הרבה לעסוק בסוגיות הקשורות לחיי היום יום של בוחריו.
בדצמבר 1999, למשל, הוא הציע תיקון לחוק הקאדים, שיעביר סמכויות המצויות בידי משרד הדתות לידי משרד המשפטים. ביולי של אותה שנה העלה הצעת חוק שביקשה לחייב את הרשות שנייה להפיק חמישית מהפקותיה המקוריות בערבית, ובאוקטובר הגיש את "הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם".
חלק לא קטן מהצעות החוק שהגיש באו לשרת את האוכלוסייה כולה. בנובמבר 1999 היה שותף להצעת חוק בעניין הקמת מעונות לנשים מוכות, בינואר 2000 הגיש הצעה שדרשה לקבע את השתתפות המדינה במימון הספריות הציבוריות, וביוני של אותה שנה הציע חוק שכותרתו "הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - מס בשיעור אפס על רכב להסעת נכים)".
גם האירוע שבו הופצה החוברת היה מפתיע למדי למפלגה המגדירה עצמה מפלגה ערבית לאומית: אסיפת בחירות שהתנהלה בעברית וכוונה בעיקרה למצביעים יהודים ושארבעה מששת הדוברים בה היו יהודים. זו היתה אמנם האסיפה היחידה שבל"ד אירגנה בשביל מצביעים יהודים, אך מאמציה לגייס את קולותיהם לא הסתכמו בכך. בשבועיים האחרונים פירסמה בל"ד כמה מודעות בחירות ב"הארץ", ושלושה מבין שמונת התשדירים ששידרה בטלוויזיה היו בעברית.
ד"ר ג'מאל זחאלקה, מספר שתיים ברשימת בל"ד, שנשא את הנאום המרכזי באסיפה ביום חמישי, הופיע שלושה ימים קודם לכן באירוע בחירות שאורגן על ידי גוש שלום והתקיים בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב. האולם היה מלא במאות אנשי שמאל יהודים, שזחאלקה התחרה על אהדתם מול נציגיהן של מרצ, חד"ש ומפלגת העבודה.
התחרות הקשה בין בל"ד לחד"ש, המתנהלת בעיקר ברחוב הערבי, גולשת גם לקצה השמאלי של הרחוב היהודי, הרחק מהתעניינות רוב הציבור. כאן מתנהל מאבק בין תומכיה היהודים המעטים של בל"ד לבין תומכי חד"ש, הרבים הרבה יותר והמאורגנים יותר. יעל לרר וד"ר אמנון רז-קרקוצקין, שני תומכים יהודים בולטים של בל"ד, סרקו ביום שישי בעיניים כלות את מודעת התמיכה בחד"ש שפורסמה ב"הארץ", שכללה עשרות חתימות של אנשי רוח יהודים. "כמה מהחתומים על המודעה", סיפרה לרר באותו יום, "כבר התקשרו אלי כדי לומר לי שחתמו רק אחרי שפעילי חד"ש הפעילו עליהם לחצים כבדים".
בחד"ש דוחים בבוז את הטענה הזאת ואומרים שבל"ד אינה מסוגלת לגייס תומכים יהודים רבים משום שהיא "מפלגה לאומנית ערבית" השוללת שיתוף פעולה יהודי-ערבי וכלל אינה פונה לציבור היהודי. חלק מפעילי חד"ש גם טוענים שבל"ד היא "ימין חברתי", ומאשימים אותה ב"תמיכה בשלטון הרודני בסוריה". זחאלקה אומר בתגובה כי "לא בל"ד ולא עזמי בשארה מעולם לא השמיעו שום אמירה שהיתה בה תמיכה בשלטון הסורי. אף אחד לא יצליח למצוא התבטאות אחת כזאת". הוא מוסיף: "אנחנו שמאל חברתי. סיעת בל"ד בכנסת תמכה בכל הצעת חוק בעלת גוון שמאלי שהועלתה בקדנציה האחרונה.
התנשאות תרבותית
הרצון לפנות לקהל יהודי היה קיים בבל"ד מאז ומתמיד, אמר זחאלקה בשיחה עם "הארץ" בסוף השבוע, ועכשיו הוא מתחזק "בגלל האווירה העכורה השוררת בארץ, בגלל הניסיון לפסול אותנו, ובגלל החקיקה האנטי ערבית". בל"ד, לדבריו, היא מפלגה ערבית שאינה מסתתרת מאחורי סיסמאות מזויפות בדבר מפלגה יהודית-ערבית, וכנגד זאת מציעה לציבור היהודי "חזון משותף, שמבוסס גם על שלום וגם על צדק ודמוקרטיה לכולם. אנחנו משוכנעים שמתן זכויות מלאות למיעוט הערבי בישראל הוא לא רק אינטרס ערבי, אלא גם אינטרס של היהודים בישראל. לא יהיה דו קיום אמיתי אם לא יהיה שוויון מלא לערבים, ואם הצד היהודי לא יכיר בזכותם של הערבים בישראל לבנות את זהותם הלאומית".
זחאלקה סבור שרעיון הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה, רעיון שמפלגתו החדירה לשיח הפוליטי הישראלי, הוא לא רק "הדרך הנכונה להבטיח זכויות מלאות למיעוט הערבי בישראל ולהביא לדמוקרטיזציה אמיתית של ישראל", אלא גם "הדרך היחידה לפתור כמה מהבעיות שבין חילונים ודתיים בחברה היהודית". לנו, בבל"ד, יש ביקורת קשה על החילוניות של השמאל הישראלי, אומר זחאלקה. "במדינה שמגדירה את עצמה כמדינה יהודית אין אפשרות להפריד את הדת מהמדינה. התנאי המינימלי לקיומה של חילוניות הוא כינונה של מדינה ששומרת על נייטרליות בין הדתות, העדות והלאומים שבתוכה".
ד"ר רז-קרקוצקין, מרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן-גוריון, מסכים עמו ואף מרחיק לכת ממנו. בזכות היותה מפלגה לאומית ערבית המבקשת לקיים דיאלוג עם יהודים, הוא מסביר, "בל"ד מאתגרת את אנשי השמאל הישראלי" ודוחפת אותו לנסח תכנים חדשים לזהות היהודית שלו. רז-קרקוצקין סבור שהתהליך הוא לא רק חיובי, אלא גם חיוני. לדעתו יש צורך דחוף ב"הגדרה מחודשת של הקולקטיוויות היהודית בארץ שלא תהיה מבוססת על שלילת קיומו של הקולקטיב הערבי".
אנשי שמאל יהודים הפוסלים את בל"ד בשל היותה מפלגה לאומית ערבית מפגינים, לדעתו, "התנשאות תרבותית. מי ששולל מהערבים את הזכות ללאומיות", הוא פוסק, "כאילו תובע מהערבים לנתק את עצמם מהבסיס התרבותי שלהם ומהזיכרון ההיסטורי שלהם, שהוא גם הבסיס לתביעת זכויותיהם. כשהוא שולל את זכות הערבים בישראל להתארגנות לאומית, השמאל היהודי משמיט למעשה את הבסיס מתחת למאבק הפוליטי של הערבים. במקומו הוא מנסה למכור להם אשליה מתנשאת, בדמות על-לאומיות שבכלל לא קיימת. כל הדיבורים של השמאל היהודי על הצורך במפלגות יהודיות-ערביות או ערביות-יהודיות הם זיוף אחד גדול. עובדה שבאוקטובר 2000, כאשר הערבים הותקפו על ידי המשטרה, אף יהודי לא עמד אתם. אני, מצדי, לא צריך יהודי במקום הרביעי ברשימה כדי להיות מיוצג בכנסת. עזמי בשארה וג'מאל זחאלקה מייצגים אותי מצוין".
"בל"ד היא מפלגה ערבית, אבל המסרים שלה, ובמיוחד המסר בדבר מדינת כל אזרחיה, הם מסרים דמוקרטיים שמייצגים גם אותי, כאזרחית יהודייה", מוסיפה יעל לרר, שעד לפני שנתיים היתה הדוברת והעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ בשארה והיום עומדת בראש הוצאת הספרים אנדלוס, המפרסמת ספרות ערבית בתרגום לעברית. "מבחינה היסטורית, בל"ד היא ההמשך של ארגון ערבי-יהודי בשם 'ברית שוויון', שעזמי בשארה הקים בתחילת שנות התשעים. בברית שוויון היו כמה מאות חברים. רק מאה מביניהם היו יהודים, אבל היהודים תמיד היו הדומיננטיים. בגללם, למשל, כל הישיבות היו תמיד בעברית. זה כמו להכניס גברים לארגון פמיניסטי, הם תמיד ישתלטו על הדיון".
החברים של בשארה
את התומכים היהודים המוצהרים של בל"ד אפשר אמנם לספור על אצבעות שתי ידיים, אך באסיפה שהתקיימה ביום חמישי ביפו השתתפו לא פחות מ-200 אנשים, רובם המכריע יהודים, רובם מעל גיל 40, רובם משתייכים לשמאל הרדיקלי. מהאהדה שגילו כלפי הנואמים היה אפשר להתרשם שהם לא שוללים הצבעה לבל"ד. רובם גם בלתי מזוהים מבחינה מפלגתית ואנטי ציונים על פי השקפותיהם. חלקם הגדול אנטי קומוניסטים. במערכות הבחירות האחרונות הם נאלצו להצביע, ללא התלהבות יתרה, בעד חד"ש הקומוניסטית. ייתכן שכמה מהם הגיעו גם מסיבות נוסטלגיות: את פעילותם בשמאל הם החלו בזמן לימודיהם בירושלים בשנות השבעים, ועזמי בשארה וג'מאל זחאלקה, ראשי ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית באותם ימים, היו שותפיהם להקמתה של קמפו"ס, תנועת סטודנטים ערבית-יהודית.
חלק מהנוכחים ביפו, כמו חיים הנגבי שהיה גם בין הנואמים, הם מוותיקי "מצפן". אחדים מהם טרחו אפילו להזכיר את העובדה שאת העמדות של בל"ד הם כבר השמיעו לפני שלושים וארבעים שנה. "באתי לכאן הערב כדי לרכוש מניה שתבטיח את מקומי במזרח הערבי הגדול", אמר הנגבי לראשי בל"ד, אחרי שהדגיש שהערבים הם הרוב באזור הזה ואנחנו, היהודים, מיעוט. "אתם, הפלשתינאים, נטויים כאן לתמיד", המשיך. "אפילו אם תתרחש נכבה חדשה, לא יימצא איש שבכוחו לעקור אתכם מכאן". גם אני רוצה להיות מקומי כמוכם, סיים הנגבי את דבריו, לא לפני שקרא לבל"ד "שלא לזנוח את האופציה של שיתוף פעולה ערבי-יהודי למען כינונה של מדינה דמוקרטית משותפת".
משתתפים אחרים באסיפה, כמו דוד בן-שטרית, במאי הסרט "רוח קדים", וד"ר סמי שלום שטרית, הם אנשים בעלי תודעה מזרחית רדיקלית שאינם מצליחים למצוא את מקומם בקשת הדמוקרטית המזרחית, שבעמדותיה כיום מבחינה בין קיפוח המזרחים לאפליית הפלשתינאים. "אני מצביע בל"ד כישראלי, כמזרחי וכיהודי", אמר שטרית לבאי האסיפה. "משטר פשיסטי הולך ומשתלט על ישראל. כשאני רואה את תמונתו של האיש הגדול, זה שכולם מצביעים עבורו בלי שום הנמקה אידיאולוגית, וכשאני רואה איך לאיש הגדול הזה יש יועץ משפטי לממשלה שמשרת אותו בכל דבר, אני רואה חושך מוחלט. במצב הזה אני בוחר להצביע עבור המפלגה הרחוקה ביותר מהחושך הזה".
כמזרחי הוא יצביע בל"ד, כי "אין היום בישראל שום תנועה מזרחית או חברתית אחרת שנאבקת מול המשך ביצוע הפרויקט הציוני הזה, החותר למחיקתה המוחלטת של המזרחיות מנוף הארץ". לקראת סוף דבריו, כאשר ביקש לנמק מדוע החליט "כיהודי" להצביע למפלגה ערבית, אמר ד"ר שטרית את המשפט המצמרר הבא: "אילו הייתי גרמני נוצרי ב-1933, לא הייתי מסתפק בהצבעה עבור הקומוניסטים. הייתי מחפש בנרות מפלגה יהודית כדי להצביע עבורה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה