הרדיפה הפוליטית וההסתה נגד האזרחים הערבים ונציגיהם הנבחרים

(פורסם במקור באתר מחסום http://212.179.113.235/mahsom/article.php?id=5073)

מאז מלחמת לבנון השנייה, מנהל הממסד הישראלי, מסע הסתה ורדיפה נגד האזרחים הערבים והנהגתם הנבחרת. מסע הסתה וניסיונות הטרנספר הפוליטי, הגיעו לשיאם בשבועות האחרונים. השב"כ שפעל כל השנים באמצעים לא כשרים ואנטי דמוקרטיים נגד האזרחים הערבים, מאיים עכשיו לפעול בצורה גלויה נגד כל מי שמעז לפעול למען מדינה דמוקרטית, כולל נגד אלה שבחרו לפעול בדרכים דמוקרטיות.

אתמול (ראשון) עטו אמצעי התקשורת בישראל על ידיעה אומללה ומסולפת שפרסם שבועון "אל-סינארה", הידוע ביחסיו העוינים כלפי בל"ד והעומד בראש, ח"כ עזמי בשארה. אמצעי תקשורת רבים ניצלו פרסום ידיעה רצופת אי-דיוקים ושקרים, במטרה לנגח את בל"ד ואת ח"כ עזמי בשארה. למרות ההכחשות של בל"ד וחשיפת הפרסום מטעם שנעשה באותו שבועון, המשיכו אמצעי תקשורת ישראליים, בפרסום השקרים והסילופים.

בין היתר פורסם כי ח"כ עזמי בשארה מתכוון להעביר כתב התפטרות מהכנסת על-ידי אחד מעמיתיו. זאת למרות שידוע לכל בר דעת כי תקנון הכנסת, קובע מפורשות שעל חבר-כנסת המבקש להתפטר להגיש את התפטרותו ישירות ליו"ר הכנסת. בתקנון הכנסת נקבע עוד כי במקרה שנבצר מחבר-הכנסת לעשות כן, עליו למסור את כתב ההתפטרות באמצעות מי שהוסמך לכך על-ידי יו"ר הכנסת. חבר-כנסת השוהה בחו"ל נדרש למסור את כתב ההתפטרות לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל.

האיום הישיר והבוטה שהעביר השב"כ לאזרחים הערבים בכלל ולמפלגת בל"ד בפרט, רצף החקיקה האנטי-דמוקרטית והגזענית בשנים האחרונות והתגברות ההסתה הגזענית והדה-לגיטימציה של האזרחים הערבים, אינם מפתיעים כלל. מאז הקמת בל"ד מתנהל נגדה ונגד מנהיגיה מסע של רדיפה פוליטית מלווה בהסתה, בסילופים ובאינספור נסיונות לפסול אותה ולהוציאה אל מחוץ לחוק.

היום (שני) פרסם צוות התקשורת של בל"ד מסמך רקע המגולל את מסע הרדיפה וההסתה המתמשכים נגד ח"כ עזמי בשארה ונגד בל"ד. "הרדיפה הפוליטית וההסתה נגד האזרחים הערבים בישראל ונציגיהם הנבחרים מגיעה בימים אלה לשיאים חדשים. מנגנוני המדינה מתגייסים כולם ולא בוחלים באמצעים לא דמוקרטיים בוטים, באיומים בריוניים, בהאשמות שווא ובתפירת תיקים."

למסע הרדיפה היו שותפים, הממסד הרשמי, שרים, ח"כים יהודים, עיתונאים מטעם, היועץ המשפטי לממשלה וראשי השב"כ. עוד בשנת 2000 סימן עמי איילון, מי שהיה ראש השב"כ דאז, בראיון לשבועות "כל אל-ערב" את בל"ד וח"כ בשארה כמטרה.

להלן המסמך המלא של בל"ד:

הרדיפה הפוליטית וההסתה נגד האזרחים הערבים ונציגיהם הנבחרים המתקפה המתמשכת נגד ח"כ עזמי בשארה ובל"ד

תשובת ממשלת ישראל והשב"כ להתנגדות למלחמה ולקריאה לשלום כולל וצודק שיבטיח את ביטחונם של כל האזרחים, ולתביעה לדמוקרטיה ולשוויון זכויות היא הסתה, השתקה, הפללה והגדרת הציבור הערבי כ"איום אסטרטגי". כך, במקום להתווכח עם בל"ד על עמדותיה הפוליטיות, הממסד מפעיל כלים לא-חוקיים ומפריח האשמות שווא נגד ח"כ בשארה ומפלגתו. האיום האסטרטגי האמיתי על כל האזרחים בישראל הוא פעילותם של השב"כ והממשלה.

הרדיפה הפוליטית וההסתה נגד האזרחים הערבים בישראל ונציגיהם הנבחרים מגיעה בימים אלה לשיאים חדשים. מנגנוני המדינה מתגייסים כולם ולא בוחלים באמצעים לא דמוקרטיים בוטים, באיומים בריוניים, בהאשמות שווא ובתפירת תיקים.

"איום אסטרטגי": התנגדות למלחמה וקריאה ליוזמת שלום אזורית

מסע ההסתה התגבר בזמן המלחמה בלבנון ואחריה. הפוליטיקאים והעיתונאים מטעם פתחו במסע הסתה לא רק נגד העמדה של התנגדות למלחמה, אלא נגד עצם הזכות להביע אותה ואפילו נגד עצם זכות הקיום הפוליטי וההשתתפות פרלמנטארית של כל מי שהביע עמדה אנטי מלחמתית. הקריאות להוציא מחוץ לחוק ולהרחיק מהכנסת חלק מהמפלגות ומנהיגיהן, וכן השימוש בביטויים כמו "בוגדים", "אויבים", "גייס חמישי" ו- "סוכנים של האויב" נגד חלק מהח"כים הערבים על שהעזו לקראו להפסקת אש, ולהתנגד למלחמה, העידו על ניסיון לקבוע גבולות חדשים למעגל הלגיטימיות הפוליטית, ועל הידרדרות חמורה ביחס לזכויות דמוקרטיות וזכויות אזרח בסיסיות. חשוב לקבוע כאן, שאף אחד לא עושה טובה לציבור הערבי, או לח"כים הערבים בעצם העובדה של השתתפות פוליטית פרלמנטארית. ההתקפה על הציבור הערבי ונציגיו היא בעלת נימות פשיסטיות נגד דמוקרטיה, וביטוי לעמדות גזעניות נגד ערבים.

למרות כל ההסתה, תנועת בל"ד עמדה על זכותה וחובתה להתנגד למלחמה, לגנות את פשעיה ופושעיה ולהביע סולידאריות עם קורבנות התוקפנות. היה חשוב לנו להביע מחאה בזמן אמת: בל"ד עשתה זאת גם כאשר ארגנה והשתתפה בהפגנות בתל-אביב, חיפה, אום אלפחם, נצרת ובעשרות יישובים אחרים, וגם כאשר חברי הכנסת שלה ביקרו בביירות לאחר המלחמה והביעו סולידריות עם סבלו של העם הלבנוני תחת ההתקפה הישראלית. [עמדות בל"ד בעקבות המלחמה כפי שפורסמו באתר "מחסום"]

כבר שנים רבות שבה בל"ד וטוענת, בארץ ובחו"ל, שהדרך היחידה לצאת מהמשבר המתרחב היא הדרך שמשלבת הסדר אזורי כולל. זוהי הדרך היחידה להכרה, וזו הדרך היחידה העומדת מול מלחמה מתמשכת שתמיט חורבן על כל תושבי האזור ובכלל זה ישראל. זאת במקביל לדיון כולל בשאלת היחסים בין יהודים ופלסטינים, מתוך מגמה להשתית אותם על עקרונות השוויון הלאומי והאזרחי המלא, ועל ההכרה ההדדית. 

הסכסוך הוא ערבי-ישראלי, וכך גם פתרונו. והיום יותר מתמיד אין סיכוי להגיע להסדר קבע יציב אם הוא לא הסדר צודק מאוזן וכולל. יוזמת השלום הערבית היא ההצעה הרצינית היחידה הקיימת כיום להסדר כולל ובר קיימא. היא כוללת נסיגה ישראלית לגבולות 67, הסכם לפתרון בעיית הפליטים על פי החלטות האו"ם, ובתמורה הסכם שלום עם כל מדינות ערב. זוהי הצעה נדיבה, והיא הדרך היחידה להבטיח את בטחון האזרחים כולם. אם המנהיגות הישראלית תמשיך לסרב למשא ומתן על בסיס היוזמה הערבית, תהיה זו ההחמצה ההיסטורית הגדולה ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. זוהי החלופה למלחמות ולשפיכות דמים, החלופה למהלכים חד צדדיים שינציחו את הסכסוך והעימות. זוהי חלופה קיימת וריאלית, ולא רק מאוזנת וצודקת. כך, ממשלות ישראל המסרבות להצעת השלום הערבית נושאות באחריות מלאה להמשך שפיכות הדמים.

"איום אסטרטגי": תביעה לדמוקרטיה ול"מדינת כל אזרחיה"

המערכת הפוליטית והשב"כ רואה את השלום כאיום, כפי שהיא רואה איום בתביעה לשוויון המגולמת בהצעת בל"ד להפיכת המדינה ל"מדינת כל אזרחיה", והכרה במיעוט הערבי כבמיעוט לאומי. כך, במקום להתווכח עם בל"ד על עמדותיה הפוליטיות, הממסד מפעיל כלים לא-חוקיים ומפריח האשמות שווא נגד ח"כ בשארה ומפלגתו.

כך, ב- 13.3.2007 התנוססה בעמוד הראשון של "מעריב" הכותרת: "ראש השב"כ: הקצנה מסוכנת של ערביי ישראל".

העיתון דיווח על דיון סגור שקיים ראש הממשלה עם בכירי השב"כ "סביב נושא המיעוט הערבי בישראל, מידת הזדהותו ההולכת ופוחתת עם המדינה, עלייתם של הגורמים החתרניים בתוכו והסכנות הגלומות בכך". מעריב מצטט את השב"כ:

"מדאיגה במיוחד היא תופעת 'מסמכי החזון' המתרבים בתוך האליטות השונות בין ערביי ישראל. כרגע קיימים ארבעה מסמכי חזון שונים, שהמשותף להם היא ראיית ישראל כמדינת כל אזרחיה ולא כמדינה יהודית. …המגמות הבדלניות והחתרניות המיוצגות על ידי האליטות עלולות לקבוע כיוון ולסחוף אחריהן את ההמונים".

בעקבות הידיעה פנה עורך שבועון "פסל אל-מקאל", עלאא חלחל, לשב"כ, ושאל, בין היתר, האם ההתייחסות של השב"כ לניסיונות של חלקים בחברה הערבית לשנות את אופי המדינה בכלים דמוקרטיים ובפומבי כאל חתרנות מסוכנת שמצריכה טיפול מיוחד אינו מהווה ניסיון לא דמוקרטי לסתימת פיות; ומהו הפגם שהשב"כ מוצא בניסוח פומבי של מסמכים מכוננים בקרב הערבים. תגובת השב"כ הגיעה במהירות מפתיעה:

שירות הביטחון הכללי מופקד מכוח סעיף 7 (א) לחוק שירות הביטחון הכללי התשס"ב 2002, בין היתר על שמירת ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי חתרנות"; בתוקף אחריותו זו, נדרש השב"כ לסכל פעילות חתרנית של גורמים המעוניינים לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אף אם פעולתם מתבצעת באמצעות כלים אותם מעמידה הדמוקרטיה, וזאת מכוח עיקרון ה"דמוקרטיה המתגוננת"; בניסוח מסמכים כאלה ואחרים, הנחזים להיות חוקתיים או מכוננים, כשלעצמו, אין כל פגם, אלא אם כן יש בהם כדי לשקף או לעודד תופעות פסולות של חתרנות מדינית כאמור.

  

ב"מסמכי החזון", הכוונה לארבעה מסמכים, שמציעים אלטרנטיבות ליחסי המיעוט הערבי עם המדינה ועם הרוב היהודי: "החזון העתידי" של ועדת המעקב העליונה, "החוקה הדמוקרטית" של מרכז עדאלה, מסמך עשר הנקודות של ארגון מוסאוא ו"אמנת חיפה", שטרם פורסמה. אכן, המשותף למסמכים אלה הוא התפיסה שמבקשת לשנות את הגדרת המדינה ל"מדינת כל אזרחיה", הכרה במיעוט הערבי כמיעוט לאומי, וזכויות קולקטיביות – תרבותיות ואחרות.

רעיונות אלה – שהם אכן הגמוניים בשיח הפוליטי והאינטלקטואלי הערבי בישראל – הם הרעיונות המרכזיים במשנתו של ח"כ עזמי בשארה ושל תנועת בל"ד. רעיונות שרק לפני עשור עסקו בהם קבוצה מצומצמת של אינטלקטואלים, הפכו לנחלת הכלל, ושינו לחלוטין את פני הפוליטיקה הערבית בישראל.

כך, כבר בבחירות 2003, השתמש השב"כ באותה שפה בדיוק כאשר ביטא את "דאגותיו" ממגמה זו ב"חוות דעת מומחה מטעם שב"כ בעניין פעילותה של רשימת בל"ד" שהוגשה ע"י היועץ המשפטי לממשלה לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסילת בל"ד:

להערכתנו, השתלבות בל"ד בכנסת (מאז הכנסת ה- 14, מאי 1996) העצימה את האיום הגלום במפלגה. עדות לכך ניתן למצוא, בין השאר, בהתקדמות רעיונותיה משולי הציבור הערבי (קרי, חוג מצומצם של אינטלקטואלים אשר עסק בהם באופן תיאורטי) אל מרכז הבמה. כיום נודעת לרעיונות אלה השפעה ניכרת על תכני השיח הפוליטי ועל 'סדר היום' הציבורי במגזר הערבי.

עמי איילון סימן את בל"ד וח"כ בשארה כמטרה, בראיון שנתן לעיתון "כל אלערב" עם סיום תפקידו כראש השב"כ בדצמבר 2000: "בשארה לא מכיר בזכות העם היהודי למדינה והוא הגיע לקו האדום. ההחלטה להוציאו אל מחוץ לחוק נתונה בידי היועץ המשפטי לממשלה", אמר איילון.

לאחרונה נחשפו ב"ידיעות אחרונות" גילוייו של "ראש אגף החקירות המיתולוגי של השב"כ", עו"ד אריה הדר, המכונה "פשוש", המתאר את התערבות השב"כ במערכת הפוליטית בשנות החמישים. דומה כי מה שהיה "סוד מדינה" ונעשה במחשכים, נעשה עכשיו בריש גלי, ללא בושה, תוך פגיעה בדמוקרטיה, והפרה מפורשת של החוק.

בפנייתו ליועץ המשפטי לממשלה, תבע מרכז עדאלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש השב"כ בעלית הסתה לגזענות. האגודה לזכויות האזרח תבעה מהיועץ המשפטי של הממשלה "להורות לשב"כ להפסיק לאלתר כל פעילות שנועדה לפגועה בפעילות פוליטית לגיטימית". האגודה קבעה כי "העמדה של השב"כ, לפיה הוא מוסמך לסכל פעילות שלא נאסרה מפורשות בחוק, חותרת כשלעצמה תחת יסודותיה של הדמוקרטיה, ומשקפת חוסר הבנה בסיסי למהותה של דמוקרטיה".

אך העניין הוא כאמור אינו רק פגיעה בדמוקרטיה וחופש הביטוי (שאסור לזלזל בה) – אלא סרבנות לשלום, סרבנות לדמוקרטיה ושימוש בכל האמצעים כדי להשתיק כל קול ולסכל כל פעילות המקדמים מטרות אלו. 

הניסיון לפסילת בל"ד ב-2003, וכתבי האישום הקודמים נגד ח"כ בשארה

ההאשמות הנוכחיות מתווספות לניסיון לפסילת בל"ד ב-2003, לשנים של חקירות, לכתבי האישום הקודמים נגד ח"כ בשארה שהסתיימו בלא-כלום, ולשלל "חוקי בשארה" שחוקקה הכנסת במהלך השנים.

שנים של חקירות לא-חוקיות בעניין הנסיעות לסוריה

החקירות נגד בשארה התחילו עקב נסיעותיו לסוריה, וכניסיון להפחידו ולגרום לו להפסיק את הנסיעות. משח"כ בשארה המשיך בנסיעותיו, הודיע היוע"מ כי הוא יעמידו לדין באשמת נסיעה לארץ אויב, ורק אז התברר לו כי הנסיעות היו במסגרת החוק (מה שהופך את כל החקירה בדיעבד לפסולה). בעקבות זה שונה החוק כך שגם לחברי כנסת אסור לנסוע לסוריה ללא אישור.

המשפט בעקבות הנאומים באום אלפחם וקרדאחה

כתב האישום בתמיכה בארגון טרור, שהוגש בנובמבר 2001, התייחס לשני נאומים – נאום פוליטי שנערך בכנס מפלגת בל"ד באום אלפחם ב- 5.6.2000 ונאום בסוריה ב- 10.6.2001. במסגרת הטענות המקדמיות טען ח"כ בשארה כי החסינות המהותית חלה על נאומים אלה. בנובמבר 2003 החליט בית המשפט השלום בנצרת שלא להחליט, והדיון בשאלת החסינות הועבר לבית המשפט העליון. בפברואר 2006, חמש שנים לאחר הגשת האישום, קבע בית המשפט העליון כי לבשארה חסינות עניינית והורה לבטל את ההליך הפלילי נגד ח"כ בשארה.

"נאום אום אל-פחם" עורר סערה בעקבות פרסום מסולף ב"מעריב". לאחר הפרסום נחקר בשארה במשטרה. בעקבות החקירה והודאת מעריב כי הפרסום מסולף, המליצה המשטרה לסגור את התיק. שנה אח"כ, בעקבות הסערה הציבורית שעורר פרסום מסולף אחר על הנאום בקרדאחה, צירף היועץ המשפטי גם את הדברים שנאמרו לכאורה בנאום זה לכתב האישום.

בשני המקרים, חזר בשארה בנאומיו על דברים שאמר קודם לכן במליאת הכנסת ובאמצעי התקשורת. אך בעוד שטענת המדינה היתה כי בנאום שנשא ח"כ עזמי בשארה באזכרה לנשיא הסורי אסד בקרדאחה היתה קריאה למדינות ערב להתקיף את ישראל, הרי הדברים שאמר שם בשארה משקפים עמדה שונה ואף הפוכה לחלוטין. לא רק שבשארה לא קרא שם למדינות ערב להתקיף את ישראל. בשארה טען שם שממשלת שרון מנסה לצמצם את המרווח שבין התכתיבים הישראליים ובין מלחמה. הוא הסביר שההתנגדות הפלסטינית לא תשיג את מטרותיה ללא יוזמה מדינית ערבית. שוב ושוב, וחרף מחאותינו החוזרות ונשנות, הוצג פסוק זה כקריאה למלחמה. לא רק שבשארה לא קרא למלחמה, אלא שהוא קרא ליוזמה מדינית ערבית. זאת בקנה אחד עם עמדתה העקרונית של בל"ד לפיה שלום אמיתי צריך להיות גם צודק וגם כולל. יוזמת השלום של מדינות ערב שמציעה נוסחה כזו נתקלת בסרבנות ישראלית חוזרת ונשנית.

עתירת עדאלה לבית המשפט העליון דנה בהרחבה הן בשאלת החסינות והן בגופם של הנאומים.

משפט בעקבות ארגון מפגשים בסוריה לבני משפחה שלא התראו למעלה מ-50 שנה

ח"כ עזמי בשארה ובל"ד מואשמים בשימוש בקשריהם בעולם הערבי ובסוריה בפרט, כדי לסייע לאזרחים ערבים קשישים לפגוש את בני משפחתם הפליטים בסוריה. הגירוש ב-1948 הותיר משפחות קרועות. אחים ואחיות, הורים וילדיהם, שנפרדו ב-1948 ולא התראו למעלה מ-50 שנה. מטרת הביקורים היתה הומניטרית גרידא, ואפילו היועה"מ והשב"כ התביישו להעמיד לדין איש מהנוסעים – מה שלא הפריע להם בהגשת כתב האישום נגד בשארה בעבירת "סיוע".

כתב אישום נגד בשארה בוטל על ידי בית משפט השלום בנצרת ביום 1.4.2003.

הניסיון לפסילת בל"ד – בחירות 2003

בדיון בבית המשפט העליון, בו לא נרשם פרוטוקול, הורידה עו"ד טליה ששון את שרידי המסכה מעל פניה. לטעמה, ח"כ בשארה מסוכן כיוון שהוא ומפלגתו מבקשים שוויון מלא.

באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ט' ששון, טענה לפנינו כי גם בהתעלם מחומר הראיות הלא גלוי, די בהתבטאויותיו של ח"כ בשארה ובדברים שפירסם בגלוי כדי לבסס את עילת שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וזאת לאור המחוייבות של ח"כ בשארה לעקרון השיוויון, שתוביל לביטול המחוייבות של מדינת ישראל לערכי היסוד היהודיים ולהעדפתם על אחרים.

מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור על הפסילה, 7 בינואר 2003. 

הדיון בבית המשפט העליון, שנערך לאחר שוועדת הבחירות המרכזית אישרה את הבקשות לפסילת בל"ד, נעשה בפני הרכב של אחד עשר שופטים. שבעה קיבלו את הערעור וארבעה התנגדו.

הבקשה העיקרית לפסילת ח"כ בשארה ובל"ד הוגשה ע"י היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, שכמו השב"כ, גם הוא ניסה להשתמש בתפקידו לסיכול אג'נדה פוליטית שהוא מתנגד לה. רובינשטיין התבטא בעקביות, בכתב ובעל-פה, בגנות העיקרון של "מדינת כל אזרחיה":

ערביי ישראל הם אזרחי מדינת ישראל לכל דבר, בזכות ולא בחסד. הם זכאים לשוויוניות: מחובתנו לפעול למענה. אך בה במידה עלינו להיאבק כנגד כל מגמה להסיר מישראל את תגית המדינה היהודית והדמוקרטית; מי שקורא לשינוי פני המדינה לעבר "מדינת כל אזרחיה", מתכוון לאמתו של דבר להסרת התווית היהודית מן המדינה. חובתנו להיאבק בכך, בלא פשרות ובכל תוקף....אנו ממשיכם להתמודד איתה יום ביומו גם כשנבחר ציבור כמו חבר הכנסת עזמי בשארה מעמיד במבחן את השאלה, אם במעשיו  אין הוא משמיט את הקרקע מתחת עצם תקפותה של מפלגתו....".

ראו: א. רובינשטיין "ייעוץ משפטי לממשלה ואכיפת החוק: מטלות ומורכבות במדינה יהודית ודמוקרטית, מקוטבת", מחקרי משפט  יז(1), תשס"ב 2002., 7, בעמ' 14. 

בקשתו של היועץ המשפטי לפסילת רשימת בל"ד לכנסת היתה מגובה, כאמור, בחוות דעת של השב"כ, ונשענה על שתי טענות עיקריות. האחת, שתביעתנו להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. פירושה הוא למעשה תביעה לחיסול המדינה. השנייה היא שאנו פועלים ביודעין בתמיכה בהתקפה צבאית על ישראל ובכלל זה גם פעולות טרור.

שתי טענות אלה הינן חסרות שחר, מבוססות על דו"חות שקריים וחסרי בסיס של השב"כ, ועל פרשנות פוליטית מגמתית של היועץ המשפטי לממשלה, תוך ביטול סדרי משפט בסיסיים של מדינה דמוקרטית. השימוש ב"ציטוטים" מטעם שירותי הביטחון מזכיר שיטות שהונהגו במדינות טוטליטריות. לא רק שאין ממש בטענות אלה, אלא שבמקרים רבים עמדותינו הפוכות לחלוטין. 

התייחסות מפורטת לטענות השב"כ – אז והיום – ולטענות היועץ לממשלה בבקשת הפסילה, המפרטת את עמדות בל"ד ודרכי פעולתה, נמצאת במסמכים הבאים:

עמדות בל"ד – תגובה לטענות היועץ המשפטי לממשלה (בקיצור)

ובכתב התשובה שהוגש על-ידי מרכז עדאלה לוועדת הבחירות המרכזית (מפורט, מרתק וארוך)