אחי, עזמי בשארה

(פורסם במקור באתר "מחסום")

מאת ג'וליאנו מר ח'מיס 
29.04.2007

אחי עזמי,

בתבונתך הרבה שוב השכלת לראות את הנולד – השב"כ, בשיתוף פעולה עם מערכת המשפט בישראל, החליטו לצאת למערכה נגד ה"האיום האסטרטגי", כלשונם, הפלסטינים אזרחי ישראל, ולחסל את מנהיגיהם. הם רוצים להחזיר אותנו לימי הממשל הצבאי – להפחדה, לרשיונות המעבר, למרתפי השב"כ החשוכים, לעידן שבו רק משת"פים זוכים לחלק מזכויותיהם.

בגבולות 67' ישראל עדיין אינה מיישמת את השיטות שבהן היא משתמשת בשטחים הכבושים. היא עדיין אינה מבצעת הוצאות להורג ללא משפט, מעצרים המוניים, הרעבה והרס תשתיות. כאן, בתחום "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ישראל מתיימרת לפעול בכלים משפטיים וחוקיים.

אבל ה"חוק" הוא השב"כ. והמשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט כמו עובדים אצלו במשרה מלאה. גזר הדין שלך הרי נקבע עוד טרם פורסמו ההאשמות נגדך, ואין לך שום דרך להוכיח את "חפותך" בפני פושעי המלחמה. הם ואנחנו מדברים בשתי שפות שונות –  מבחינתם מי שמתנגד למלחמה וחותר לחיים משותפים של שני העמים בשלום מוגדר "פושע" ונרדף עד חורמה. לא תוכל לנהל מערכה פוליטית מעל דוכן הנאשמים, לא יאפשרו לך לטעון כי אתה נלחם למען שני העמים. בבית-המשפט של מדינת השב"כ יונח על צווארך חבל התלייה. 

הכישלון הצורב של הצבא הישראלי מול ההתנגדות הלבנונית מעביר אותם על דעתם. ומול ממסד אכזר מן הסוג הזה יש לנהוג בחוכמה ובתבונה. הרי לוחם חופש שכותר על-ידי יחידה צבאית מוטב לו שייסוג או יברח ויחכה לשעת כושר טובה יותר להשיב אש. ואיני מתכוון כאן לאש חיה, כי אם לאש הרעיון והמלה הכתובה. 

עזמי אחי, הם  מ-פ-ח-ד-י-ם. ההנהגה מפוחדת והחיילים מפוחדים. אני נתקל בהם לעתים קרובות במחנה הפליטים ג'נין, שם הם יורים בילדים שהעזו להציץ מהחלון או הופיעו מעבר לפינה.

מסתבר שאתה מגלם את ה"איום האסטרטגי" על "המדינה היהודית". מסתבר שחזון "מדינת כל אזרחיה" שלך מאיים על אושיות קיומה של מדינת ישראל. מדינה שמושתת על כוח, אדנות ושליטה על עם אחר. רעיונות השוויוניות והדו-לאומיות שמפלגת בל"ד מייצגת שוללים מן השלטון הישראלי את המרכיבים האידיאולוגיים העיקריים שבאמצעותם הוא מצדיק את קיומו – כוח ושליטה, הפרדה גזענית, מחסומים וגדרות.

עזמי אחי, אתה לא ברחת!

אתה ניצלת בתבונה את התנאים ואת הנסיבות והצלחת לחמוק מכיתת היורים ש"מערכת החוק" הציבה מולך. כמו לוחם מיומן חמקת מכדורי השב"כ וירדת למחתרת.  ואין זה משנה אם זה במערות הגליל או בקטאר, בדובאי או בקהיר.

רבים יפצירו בך לחזור. רבים אחרים ישמחו לראות אותך נרקב במרתפי השב"כ. יהיו כאלו שירצו להקריב אותך – כך גבורתך תכסה על אזלת ידם ופחדנותם. כל מיני עסקנים קטנים יצוצו כמו פטריות לאחר הגשם ויטענו שמנהיגים לא נוטשים את צאן מרעיתם, יאמרו שאתה פחדן, ועוד כהנה וכהנה. אל לך להתפתות למהללי "גבורת ההקרבה". אל לך להקשיב ליריביך הפוליטיים מבית, שיהללו את תלייתך בכיכר המדינה. המשך במאבקך בגולה כמו רבים וטובים אחרים, ומהי גלות אם לא הקרבה. והסר דאגה מלבך – עוד יבוא היום שבו תוכל לשוב לכאן, נישא על כתפי חבריך.

תמיד היללנו את לוחמי החופש שהצליחו לברוח ממרתפי השב"כ. שמחנו כאשר לוחמי גרילה שיחררו את חבריהם מבין סורגי הכלא. לך נמחא כף על שהצלחת לשטות בשלטון ולחשוף את פרצופו האמיתי.

אתה לא ברחת ממעצר. אתה חמקת מהוצאה להורג ללא משפט; "סיכול ממוקד", בעגה המקומית. ועל כך תבורך.

שלך,

ג'וליאנו מר-ח'מיס